משמשת סמן מעבדתי להערכת מצב האנדותל ולזיהוי מוקדם של דיספונקציה וסקולרית
ADMA הוא תוצר טבעי של חילוף חומרים של חלבונים בגוף. החומר פועל כמעכב אנדוגני של האנזים האחראי לייצור תחמוצת החנקן -(NO) מולקולה מרכזית בהרפיית כלי דם ובהגנה על דופן העורק.
כאשר רמת ADMA בדם עולה, ייצור תחמוצת החנקן נפגע. כתוצאה מכך עלולה להיווצר פגיעה בתפקוד האנדותל (השכבה הפנימית של כלי הדם), המתבטאת בנטייה לירידה בגמישות העורקים ולעלייה בסיכון הקרדיווסקולרי.
מדידת ADMA משמשת סמן מעבדתי להערכת מצב האנדותל ולזיהוי מוקדם של דיספונקציה וסקולרית, גם כאשר מדדים אחרים עדיין בגבול התקין.
מה בודקת הבדיקה?
שיטות בדיקה:
כרומטוגרפיה נוזלית (HPLC) או בדיקה אימונוכימית מדגימת דם ורידי.
מועד ביצוע הבדיקה
מומלץ לבצע את הבדיקה בשעות הבוקר.
הכנה לבדיקה
מאחר שרמת ADMA קשורה למטבוליזם של ארגינין, תזונה עתירת חלבון באופן חריג סמוך לבדיקה עשויה להשפיע על התוצאה.
מה עלול להשפיע על התוצאה?
רמות ADMA עשויות לעלות במצבים כגון:
לעומת זאת, פעילות אירובית מתונה ושיפור איזון מטבולי עשויים להפחית את הרמות לאורך זמן.
מתי נהוג לבצע את הבדיקה?
כיצד מפרשים את התוצאות?
⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב יועץ רפואי.
המשמעות הקלינית של רמת ADMA נבחנת יחד עם פרופיל שומנים, הומוציסטאין, מדדי דלקת ותפקודי כליה.
בדיקות משלימות אפשריות
בהתאם לממצאים, ייתכן צורך ב:
המשך בירור רפואי
כאשר רמת ADMA גבוהה, הרופא עשוי להמליץ על התאמת אורח חיים, איזון גורמי סיכון מטבוליים והמשך בירור קרדיווסקולרי בהתאם לפרופיל האישי של המטופל.
