משמשת לאבחון תסמונת אנטיפוספוליפידים (APS).
בדיקת Anti-β2-GPI IgG מזהה נוגדנים עצמיים המכוונים כנגד β2 גליקופרוטאין I – חלבון הקשור לפוספוליפידים בממברנות תאים ומשתתף בתהליכי קרישת דם. כאשר נוצרים נוגדנים כנגדו, תהליך הקרישה עלול להשתבש ולהגביר סיכון להיווצרות קרישי דם. בדיקה זו נחשבת לאחד משלושת הקריטריונים המעבדתיים המרכזיים באבחון תסמונת נוגדני פוספוליפידים.
מה בודקת הבדיקה?
הבדיקה מודדת נוגדנים מסוג IgG כנגד β2 גליקופרוטאין I.
היא משמשת ל:
נוגדני IgG נחשבים לבעלי משמעות קלינית גבוהה יותר מנוגדני IgM.
אופן ביצוע הבדיקה
מדובר בבדיקת דם רגילה הנלקחת מוריד.
הבדיקה מתבצעת בשיטת ELISA לקביעת טיטר כמותי של הנוגדנים.
הכנה לבדיקה
טיפול בנוגדי קרישה אינו משפיע ישירות על רמת הנוגדנים אך חשוב לציון.
מה עלול להשפיע על התוצאה?
תוצאה חיובית חד-פעמית מחייבת חזרה על הבדיקה לאחר 12 שבועות.
מתי נהוג לבצע את הבדיקה?
כאשר קיימים מצבים כגון:
הבדיקה מבוצעת כחלק מפאנל הכולל גם לופוס אנטיקואגולנט ונוגדנים לקרדיוליפין.
כיצד מפרשים את התוצאות?
רמות גבוהות ומתמשכות של Anti-β2-GPI IgG תומכות באבחנה של תסמונת נוגדני פוספוליפידים, כאשר קיימים גם קריטריונים קליניים.
אבחנה דורשת זיהוי הנוגדנים בשתי בדיקות נפרדות בהפרש של לפחות 12 שבועות.
⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב יועץ רפואי.
אין לפרש תוצאה ללא הערכה קלינית מלאה.
בדיקות משלימות אפשריות
המשך בירור רפואי
במקרה של תוצאה חיובית, נהוג להשלים הערכה המטולוגית או ראומטולוגית ולהעריך צורך בטיפול מונע קרישה בהתאם להיסטוריה הרפואית.
בנשים הרות עם נוגדנים חיוביים תיתכן המלצה על טיפול מונע במהלך ההריון.
במקרה של ממצא חריג ניתן לשקול ייעוץ אצל:
