מודדת רמות חלבון המיוצר ע"י תאי דם לבנים, המשמש כסמן (מרקר) בדם או בשתן .
בטא-2-מיקרוגלובולין הוא חלבון קטן המצוי על פני רוב תאי הגוף כחלק ממערכת ה-HLA.. באופן תקין הוא משתחרר לדם בתהליך טבעי של התחדשות תאים ומסונן בכליות. לאחר הסינון הוא נספג כמעט במלואו באבוביות הכליה. שינוי ברמתו בדם או בשתן עשוי להעיד על פעילות מוגברת של תאי מערכת החיסון או על פגיעה בתפקוד הכלייתי.
מה בודקת הבדיקה?
הבדיקה מודדת את רמת בטא-2-מיקרוגלובולין בדם או בשתן.
היא משמשת ל:
עלייה בדם משקפת לרוב פעילות תאים לימפואידיים או ירידה בסינון כלייתי.
עלייה בשתן מצביעה על פגיעה באבוביות הכליה.
אופן ביצוע הבדיקה
ניתן לבצע את הבדיקה בשתי דרכים:
הבדיקה מתבצעת בשיטות אימונולוגיות כמותיות.
הכנה לבדיקה
בבדיקת דם:
בבדיקת שתן:
מה עלול להשפיע על התוצאה?
מדובר במדד שאינו ספציפי למחלה אחת בלבד.
מתי נהוג לבצע את הבדיקה?
במצבים כגון:
הבדיקה משמשת בעיקר להערכת חומרת מחלה קיימת ולא כבדיקת סקר ראשונית.
כיצד מפרשים את התוצאות?
עלייה ברמת החלבון בדם עשויה להעיד על פעילות מוגברת של תאי מערכת החיסון או על ירידה בתפקוד הכלייתי.
עלייה בשתן מצביעה לרוב על פגיעה באבוביות הכליה.
⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב יועץ רפואי.
אין לפרש תוצאה ללא הערכה קלינית מלאה.
בדיקות משלימות אפשריות
המשך בירור רפואי
במחלות המטולוגיות, שינוי ברמת בטא-2-מיקרוגלובולין משמש להערכת שלב המחלה והתגובה לטיפול.
במקרים של פגיעה כלייתית, יש להשלים בירור נפרולוגי ולהעריך תפקוד סינון ואבוביות.
במקרה של ממצא חריג ניתן לשקול ייעוץ אצל:
