
מזהה הדבקה קודמת או נוכחית בנגיף ההרפס (HSV-1/HSV-2)
בדיקה זו מאפשרת לא רק לאשר חשיפה לנגיף ההרפס הפשוט (HSV), אלא גם לקבוע באיזה סוג של הנגיף מדובר – HSV-1 או HSV-2.
HSV-1 מזוהה לרוב עם נגעים באזור הפה והשפתיים, בעוד HSV-2 קשור בעיקר להרפס גניטלי.
הבחנה מדויקת בין שני הסוגים חשובה מבחינה קלינית, שכן היא משפיעה על הערכת הסיכון להישנויות ועל הסיכון להעברה לבן/בת זוג או לעובר בהריון.
מה כוללת הבדיקה?
מטרה:
קביעה נפרדת של נוגדנים ספציפיים (לרוב IgG) כנגד הגליקופרוטאינים G1 (HSV-1) ו-G2 (HSV-2).
שימוש עיקרי:
שיטה:
בדיקת ELISA מתקדמת המבוססת על אנטיגנים ייחודיים לכל סוג נגיף.
מועד ביצוע הבדיקה
ניתן לבצע את הבדיקה בכל שעה של היום.
לעיתים היא מתבצעת בשעות הבוקר מטעמי נוחות בלבד.
⚠️ אין דרישה רפואית מחייבת לצום, מאחר שמדובר בבדיקה סרולוגית.
אכילה אינה משפיעה על רמות נוגדני IgG.
מתי הבדיקה אינפורמטיבית במיוחד?
טיפוס נוגדנים נחשב אמין במיוחד כאשר מבוצע 4–8 שבועות לאחר החשיפה המשוערת, שכן אז רמות IgG לרוב מספקות לזיהוי מדויק.
מה עלול להשפיע על התוצאה?
לכן, יש לוודא שהבדיקה מבוצעת בשיטה טיפוס-ספציפית.
מתי נהוג לבצע את הבדיקה?
כיצד מפרשים את התוצאות?
⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב רופא.
התוצאה אינה מהווה אבחנה קלינית ללא קשר למיקום הנגעים ולתמונה הקלינית.
רק הערכה מקצועית מאפשרת לקבוע את המשמעות האפידמיולוגית, את הסיכון להדבקה ואת הצורך במניעה או טיפול.
בדיקות משלימות אפשריות
פענוח והמשך בירור רפואי
פענוח טיפוס נוגדנים ל-HSV חייב להתבצע על-ידי רופא.
במקרה של HSV-2 חיובי, הרופא עשוי להמליץ על בדיקת בן/בת הזוג ולדון באמצעים להפחתת סיכון להעברה.
החלטה על טיפול מניעתי מתקבלת רק לאחר הערכה מקצועית מלאה.