מזהה נוגדנים עצמיים המיוצרים על ידי מערכת החיסון נגד הורמון האינסולין.
נוגדנים לאינסולין (IAA) הם חלבונים שמערכת החיסון מייצרת כנגד האינסולין של הגוף עצמו. באופן תקין, מערכת החיסון אינה תוקפת הורמונים עצמיים. כאשר מתפתח תהליך אוטואימוני, האינסולין מזוהה כגורם זר ומערכת החיסון מייצרת נוגדנים המנטרלים אותו.
בדיקה זו נחשבת לאחד הסמנים המוקדמים של סוכרת מסוג 1 (אוטואימונית). הופעת הנוגדנים בדם עלולה להקדים את התסמינים הקליניים ואת העלייה הקבועה ברמות הסוכר.
בנוסף, הבדיקה חשובה במטופלים המקבלים טיפול באינסולין, שכן נוגדנים עשויים להיקשר לאינסולין המוזרק ולהשפיע על יעילותו.
מה בודקת הבדיקה?
מטרה:
איתור תהליך אוטואימוני המכוון נגד אינסולין והערכת סיכון להתפתחות סוכרת מסוג 1.
שימוש עיקרי:
שיטה:
בדיקה אימונואנזימתית (ELISA) או בדיקה רדיואימונית מדגימת דם ורידי.
מועד ביצוע הבדיקה
מומלץ לבצע את הבדיקה בשעות הבוקר.
הכנה לבדיקה
במידת האפשר, מומלץ לבצע את הבדיקה לפני התחלת טיפול באינסולין.
מה עלול להשפיע על התוצאה?
מתי נהוג לבצע את הבדיקה?
כיצד מפרשים את התוצאות?
⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב יועץ רפואי.
האבחנה הסופית נקבעת בשילוב נוגדנים נוספים (כגון GAD), רמת C-פפטיד והערכה קלינית מלאה.
בדיקות משלימות אפשריות
המשך בירור רפואי
כאשר נמצאים נוגדנים בילד או מתבגר, נהוג לבצע מעקב סדיר אחר רמות הסוכר ולהיות במעקב אנדוקרינולוגי.
ההחלטות מתקבלות בהתאם לרמת הנוגדנים ולמצב הקליני הכולל.
