מזהה איזה סוג ספציפי של האנזים LDH (1-5) מוגבר, כדי לאתר במדויק את הרקמה הפגועה .
LDH הוא אנזים המצוי כמעט בכל תאי הגוף ומשתתף בתהליך הפקת אנרגיה מתאי גלוקוז. כאשר נגרם נזק לרקמה, האנזים משתחרר לדם. בדיקת LDH כללית אינה ספציפית, ולכן לעיתים מבוצעת בדיקת איזואנזימים – חלוקה ל-5 תתי-סוגים, שכל אחד מהם מאפיין רקמות שונות בגוף.
מה בודקת הבדיקה?
הבדיקה מודדת את חלוקת האיזואנזימים של LDH בדם.
היא משמשת ל:
היחס בין תתי-הסוגים מסייע בזיהוי מקור הפגיעה.
אופן ביצוע הבדיקה
מדובר בבדיקת דם רגילה הנלקחת מוריד.
הבדיקה מתבצעת באמצעות אלקטרופורזה, המפרידה בין חמשת האיזואנזימים לפי מטען חשמלי.
הכנה לבדיקה
מאמץ גופני עלול להעלות במיוחד את האיזואנזימים הקשורים לשרירים.
מה עלול להשפיע על התוצאה?
הרכב האיזואנזימים חשוב יותר מהערך הכולל בלבד.
מתי נהוג לבצע את הבדיקה?
כאשר קיימים מצבים כגון:
הבדיקה מסייעת למקד את מקור הפגיעה הרקמתית.
כיצד מפרשים את התוצאות?
במצב תקין, הסדר השכיח הוא: LDH-2 גבוה מ-LDH-1, ולאחר מכן LDH-3, LDH-4 ו-LDH-5.
עלייה ב-LDH-1 ו-LDH-2 עשויה להעיד על פגיעה לבבית או המוליזה.
עלייה ב-LDH-3 עשויה להצביע על מחלת ריאה.
עלייה ב-LDH-4 ו-LDH-5 קשורה לרוב לפגיעה בכבד או בשרירים.
⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב יועץ רפואי.
אין לפרש תוצאה ללא הערכה קלינית מלאה.
בדיקות משלימות אפשריות
המשך בירור רפואי
כאשר מזוהה דפוס חריג באיזואנזימים, נהוג להשלים בדיקות ממוקדות לאיבר החשוד, כגון אק”ג ואקו לב, בדיקות כבד או הדמיית ריאות.
ההחלטה על המשך בירור נקבעת בהתאם לשילוב התסמינים, בדיקות דם נוספות והיסטוריה רפואית.
במקרה של ממצא חריג ניתן לשקול ייעוץ אצל:
