פרולקטין הוא הורמון המופרש מהאונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה). תפקידו המרכזי הוא לעודד התפתחות של בלוטות החלב ולהפעיל את תהליך ייצור החלב לאחר לידה.
עם זאת, השפעתו רחבה הרבה יותר: הוא משתתף בוויסות המערכת החיסונית, משפיע על מאזן נוזלים ואלקטרוליטים, ומשפיע גם על המצב הרגשי.
אצל גברים ונשים שאינן בהיריון, רמות גבוהות של פרולקטין עלולות לדכא הפרשת LH ו-FSH, ובכך לגרום להפרעות במחזור, אי־ביוץ, ירידה בחשק המיני ואף אי־פוריות.
הורמון זה רגיש במיוחד לסטרס ולמאמץ גופני, ולכן מכונה לעיתים “הורמון תגובתי”.
מה בודקת הבדיקה?
מטרה:
הערכת תפקוד ההיפופיזה ובירור הפרעות רבייה.
שימוש עיקרי:
שיטה:
בדיקה אימונוכימית בשיטת כימילומינסנציה (CLIA) מדגימת דם ורידי.
מועד ביצוע הבדיקה
הכנה לבדיקה
בדיקה זו רגישה מאוד למתח נפשי, ולכן חשוב להגיע רגועים.
מה עלול להשפיע על התוצאה?
גורמים העלולים להעלות רמות:
ארוחה חלבונית כבדה או מתח בזמן נטילת הדם עלולים לגרום לעלייה שגויה.
מתי נהוג לבצע את הבדיקה?
אם קיימת נטילה של תרופות המשפיעות על דופמין או על המערכת ההורמונלית, יש להתייעץ עם הרופא לפני ביצוע הבדיקה.
כיצד מפרשים את התוצאות?
עלייה משמעותית בפרולקטין מחייבת בירור נוסף.
במקרה של רמות גבוהות, נהוג לשלול נוכחות מאקרופרולקטין – צורה ביולוגית לא פעילה של ההורמון.
עלייה מרובה ומתמשכת עשויה לעורר חשד לאדנומה של ההיפופיזה.
⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב יועץ רפואי.
רק הערכה קלינית מלאה מאפשרת להבחין בין עלייה תפקודית (סטרס) לבין פתולוגיה אמיתית.
בדיקות משלימות אפשריות
המשך בירור רפואי
כאשר מתקבלת תוצאה גבולית, נהוג לחזור על הבדיקה ביום אחר תוך הקפדה מחמירה על מנוחה.
כל החלטה טיפולית מתקבלת באופן פרטני בהתאם לתמונה הקלינית ולמכלול הבדיקות.
