זמן תרומבין הוא מדד מעבדתי המשקף את השלב הסופי של תהליך הקרישה – הפיכת פיברינוגן לפיברין בהשפעת האנזים תרומבין. הבדיקה מאפשרת להעריך את תקינות הפיברינוגן ואת נוכחותם של חומרים המעכבים את פעילות התרומבין.

הבדיקה מהווה חלק מהערכת מערכת ההמוסטזיס ואינה עומדת בפני עצמה.

מה בודקת הבדיקה?

מטרה:

מדידת הזמן הדרוש ליצירת קריש פיברין בפלזמה לאחר הוספת תרומבין.

שימוש עיקרי:

• בירור הפרעות בשלב הסופי של הקרישה
• אבחון פגמים בפיברינוגן
• מעקב אחר טיפול בהפרין
• הערכת תפקוד כבד

שיטה:

בדיקת קלוטינג למדידת זמן יצירת סיבי פיברין.

מועד ביצוע הבדיקה

מומלץ לבצע את הבדיקה בשעות הבוקר עד 11:00.

הכנה לבדיקה

• יש להיות בצום של 8–12 שעות לפני הבדיקה
• מותר לשתות מים
• יש להימנע מצריכת אלכוהול יום לפני הבדיקה
• יש להימנע ממאמץ גופני משמעותי
• אין לעשן לפחות שעה לפני הדגימה
• לפני הדגימה מומלץ לשהות במנוחה כ-15 דקות

מה עלול להשפיע על התוצאה?

• טיפול בהפרין או נוגדי קרישה ישירים
• נוכחות תוצרי פירוק פיברין
• רמות נמוכות או חריגות של פיברינוגן
• מחלות כבד
• מצבים דלקתיים

הארכת זמן הבדיקה אינה מהווה אבחנה בפני עצמה.

מתי נהוג לבצע את הבדיקה?

• בבירור הפרעות קרישה
• בדימומים לא מוסברים
• במעקב אחר טיפול אנטיקואגולנטי
• בבירור מחלות כבד
• בהשלמת קואגולוגרמה מורחבת

כיצד מפרשים את התוצאות?

הארכת זמן התרומבין עשויה להעיד על הפרעה בפיברינוגן או השפעת תרופות.

המשמעות הקלינית נקבעת בשילוב PT, aPTT ורמות פיברינוגן.

⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב יועץ רפואי.
אין לשנות טיפול נוגד קרישה ללא הנחיה רפואית.

בדיקות משלימות אפשריות

• פיברינוגן
• PT
• aPTT
• D-Dimer
• בדיקות תפקודי כבד

המשך בירור רפואי

כאשר מתקבלת תוצאה חריגה, ייתכן שיומלץ על בירור המטולוגי נוסף או התאמת טיפול תרופתי.

בדיקות חוזרות עשויות להידרש לצורך מעקב.

ההחלטות מתקבלות לאחר הערכה רפואית אישית.