תירוגלובולין הוא חלבון מורכב המיוצר אך ורק על ידי תאי בלוטת התריס. הוא מהווה חומר גלם ליצירת ההורמונים T3 ו-T4.
במצב תקין, רק כמות קטנה ממנו משתחררת לדם. כאשר קיימת פגיעה ברקמת הבלוטה, פעילות יתר או שגשוג תאי — רמתו עשויה לעלות.
תירוגלובולין אינו משמש להערכת תפקוד שגרתי של בלוטת התריס (לכך נועדה בדיקת TSH), אך הוא מהווה סמן מרכזי במעקב אחר מטופלים שעברו טיפול בסוגים מסוימים של סרטן בלוטת התריס.
מה בודקת הבדיקה?
מטרה:
שימוש עיקרי:
שיטה:
בדיקה אימונוכימית (כימילומינסנציה) מדגימת דם ורידי.
מועד ביצוע הבדיקה
מומלץ לבצע את הבדיקה בשעות הבוקר.
הכנה לבדיקה
חשוב: בדיקת תירוגלובולין מבוצעת תמיד יחד עם נוגדנים לתירוגלובולין (Anti-TG), מאחר שנוכחות נוגדנים עלולה לגרום לתוצאה נמוכה כוזבת.
מה עלול להשפיע על התוצאה?
גורמים היכולים להעלות את רמת התירוגלובולין:
גורמים היכולים להשפיע על פרשנות התוצאה:
מתי נהוג לבצע את הבדיקה?
כיצד מפרשים את התוצאות?
אצל מטופלים לאחר כריתה מלאה של הבלוטה – רמת תירוגלובולין צפויה להיות נמוכה מאוד או בלתי ניתנת לזיהוי. עלייה חוזרת בדינמיקה עשויה להעלות חשד להישנות רקמתית.
אצל מטופלים עם בלוטה שמורה – רמה גבוהה אינה מעידה בהכרח על ממאירות, ויכולה להופיע בזפק קשרי או בדלקת.
⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב יועץ רפואי.
ההערכה נעשית בשילוב רמות נוגדנים, בדיקת TSH, בדיקות הדמיה והקשר קליני מלא.
בדיקות משלימות אפשריות
המשך בירור רפואי
כאשר נצפית עלייה מתמשכת ברמת תירוגלובולין במעקב, נהוג להשלים בירור הדמייתי לצורך איתור מקור אפשרי של רקמה תירואידית פעילה.
ההחלטות מתקבלות בהתאם להיסטוריה הרפואית, לסוג הגידול המקורי ולממצאי הבדיקות הקודמות.
