מיועדת להבדיל בין רמות TSH גבוהות אמיתיות לבין מצב של "מאקרו-TSH" (קומפלקס של ההורמון עם נוגדנים).
TSH הוא הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח ומווסת את פעילות בלוטת התריס.
הוא “מורה” לבלוטה לייצר את ההורמונים T4 ו-T3.
במרבית המקרים מדידת TSH רגילה מספיקה להערכת תפקוד הבלוטה. עם זאת, לעיתים קיימים בדם חלבונים חריגים (כגון נוגדנים או מאקרו-TSH) הנקשרים להורמון ויוצרים קומפלקסים גדולים. אנליזטורים רגילים עשויים לזהות קומפלקסים אלה כרמה גבוהה מאוד של TSH, אף שרמת ההורמון הפעיל תקינה.
שיטת PEG (שקיעת פוליאתילן-גליקול) מאפשרת להפריד קומפלקסים אלו מהסרום, וכך למדוד את רמת ה-TSH הפעיל הביולוגית. הבדיקה מסייעת להבחין בין מצב אמיתי של תת-פעילות בלוטת התריס לבין תופעה מעבדתית.
מה בודקת הבדיקה?
מטרה:
שלילת השפעת מאקרו-TSH או נוגדנים על תוצאת הבדיקה.
שימוש עיקרי:
מצבים שבהם מתקבלת רמת TSH גבוהה מאוד, אך רמות T4 ו-T3 תקינות ואין תסמינים תואמים.
בירור חשד לתוצאה מעבדתית כוזבת.
שיטה:
בדיקה אימונוכימית לאחר עיבוד הסרום באמצעות PEG.
מועד ביצוע הבדיקה
מומלץ לבצע את הבדיקה בשעות הבוקר (עד 10:00–11:00).
ל-TSH קיים קצב יומי, עם רמות גבוהות יותר בשעות הלילה וירידה במהלך היום.
הכנה לבדיקה
מה עלול להשפיע על התוצאה?
גורמים היכולים לגרום לתוצאה כוזבת ללא PEG:
גורמים המשנים את רמת TSH באופן אמיתי:
מתי נהוג לבצע את הבדיקה?
כיצד מפרשים את התוצאות?
ירידה משמעותית ברמת TSH לאחר עיבוד ב-PEG – תומכת בנוכחות מאקרו-TSH, תופעה מעבדתית שאינה בהכרח מחלה.
רמה גבוהה שנותרת גם לאחר עיבוד ב-PEG – תומכת בקיום תת-פעילות אמיתית של בלוטת התריס.
⚠️ פענוח תוצאות הבדיקה מחייב יועץ רפואי.
ההערכה נעשית בשילוב רמות T4 חופשי, T3 חופשי והקשר קליני מלא.
בדיקות משלימות אפשריות
המשך בירור רפואי
אם לאחר עיבוד ב-PEG רמת ה-TSH יורדת משמעותית, מדובר ככל הנראה במאקרו-TSH – קומפלקס חלבוני שאינו פעיל ביולוגית.
במצב זה אין עדות לתת-פעילות אמיתית של בלוטת התריס, ולרוב אין צורך בטיפול הורמונלי.
אם רמת ה-TSH נותרת גבוהה גם לאחר PEG, הדבר תומך בקיום תת-פעילות אמיתית, והטיפול נשקל בהתאם לממצאים הקליניים ולרמות Free T4.
